רצף החגים המצוין עכשיו באזורנו – נורוז, עיד אל-פיטר, פסח ופסחא – נופל השנה על קרקע ספוגה בכאב, תחת עננת מלחמה הממאנת להתפזר.
דווקא עכשיו, מועדים אלו מזכירים קולות שנדחקו בצל הלחימה: התקווה לאור בנורוז, קריאת החמלה בעיד אל-פיטר, היציאה ממצרי הפחד בפסח, והאמונה בצמיחה מתוך הסבל בפסחא.
מנהיגים שיכורי כוח וערלי הלב, גרמו לכך שלא הצלחנו לחגוג השנה כמו שאנחנו אוהבות לחגוג. לא פה ולא שם.
בפורום "שתיקה היא פשע", אנו יודעות ששתיקה היא ויתור על האנושיות. אנו מסרבות לקבל את המלחמה כגזירת גורל, ומזכירות שחירות וחיים מושגים רק יחד, ולא על חשבון האחרות.
שנשכיל להפוך את השתיקה לזעקה לשלום, את הייאוש לפעולה, ואת הפירוד לחיבור עמוק ואמיץ.
