العربية بعد العبرية
פורום "שתיקה היא פשע" נוצר מתוך צורך של נשות ואנשי בריאות נפש ורווחה להשמיע קול כנגד מה שאנו רואים כמלחמת השמדה. אנו עדים להרג חסר הבחנה של חפים מפשע לצד פשעים נגד האנושות שישראל מבצעת בעזה. הרעבה, עקירת אוכלוסיה, הכנה לגירוש וטרנספר, הרס תשתית רפואית, הרס תשתית אזרחית וחינוכית, ניתוק תקשורת מהעולם ועוד. כל זאת, לצד אלימות משולחת רסן כלפי פלסטינים בגדה המערבית, חלקה באופן ישיר על ידי כוחות הביטחון וחלקה האחר על ידי כוחות משיחיים קיצוניים הפועלים בחסות הממשלה ובגיבוי כוחות הביטחון, במטרה לגרש ולעשות “טיהור” אתני לאוכלוסייה ילידית. מעבר לחובתנו האזרחית והאנושית, אנו סבורות כי כנשות ואנשי בריאות הנפש והרווחה הקוד האתי שלנו מחייב אותנו לנקוט בפעולה ולהשמיע קול צלול וחד כנגד הנעשה בשמנו. נייר העמדה שפרסמנו נועד להבהיר את האופן בו חובתנו זו להשמיע קול נגזרת מתוך האתיקה המקצועית שלנו. אנו טוענים כי לא רק שעלינו להשמיע קול, אי השמעת הקול היא פעולה בפני עצמה.
אנו מודעים לכך שהקריאה שלנו באה על רקע מציאות בלתי נסבלת, מדממת וכואבת שהגבירה את הנטייה לשיח מפוצל ונפיץ בחברה שלנו. ברור לנו שישנם אנשי מקצוע שיתקשו לשמוע את קריאתנו ואף יתנגדו לה. עם זאת ולצד הקושי, אנו שואפות להרחיב את גבולות השיח המתקיים הן בחברה כולה והן בינינו, אנשי המקצוע, לאחר שהצטמצם מתוך הגנות של הכחשה וניתוק. הגיעה העת בצד הכאב על האלימות האיומה שספגנו בטבח 7/10 – להוסיף להכרה בעמדת הקורבן גם את המודעות לעמדת התוקפן האכזר שבנו. על מנת שנוכל לצאת מעמדת הקורבן הבלעדית והמפצלת, מעגל השתיקה חייב להישבר. בעוד אנו חושבים על הקהילה המקצועית כפועלת בשדה מקצועי המקדש התבוננות רחבה, קונטקסטואלית, מתוך נקודת מבט אינטגרטיבית ופתוחה, אנו שואלים את עצמנו פעמים רבות מה משמר את השתיקה ומעודד את ההכחשה, ואנו מצפים מהקולגות שלנו לחשוב על כך יחד איתנו.
בהקשר זה נרצה להתייחס לאקלים ברשתות החברתיות, בקבוצות המקצועיות, ובמקומות העבודה שלנו. חווינו בעצמנו וגם קיבלנו פניות מלא מעט אנשי מקצוע על מתקפות קשות – השתקה, הדרה, ביוש – כלפי אמירות שיש בהם ביקורת על השלטון, התייחסות למציאות הקשה בארץ, התייחסות לנעשה בעזה, קושי עם מעשים של הצבא וקולות נוספים שאינם בזרם המרכזי בעת הזאת. מנגנוני שיח קולקטיביים רבי עוצמה מופעלים כאשר דעת הרב נחשבת ל"אמת" ואילו דעות המיעוט מודרות ומושתקות כפוליטיות ולא לגיטימיות. גרוע מכך, אנו עדים בזעזוע לשיח אלים, לא מוסרי ומנוגד לכללי האתיקה, המאפשר בתוכו קריאות לתמיכה בטרנספר, בהרג חסר אבחנה, בנכבה נוספת ועוד.
אנו קוראים לכלל הקולגות שלנו ובמיוחד למנהלי/מנהיגי קהילות, פיזיות ווירטואליות, מוטלת עליכם אחריות בתקופה זו שבה התוקפנות עולה על גדותיה להוביל באופן חיובי, לשמור על גבולות השיח, להגן על מיעוטים ושעירים לעזאזל, במיוחד קולגות פלסטיניים בישראל. אנו קוראות לשים לב להדרה והשתקה למיניהם, להתנגד לאפקט מצנן כלפי אנשי מקצוע הרוצים לבטא קול מוסרי, גם אם כרגע זהו קול המהווה מיעוט. חובה עלינו לשים לב שמרכיבים של אנושיות יתבטאו כלפי כלל בני האדם ולא יצבעו ברוח התקופה בלאומנות.
אנו קוראות לאנשי המקצוע להביע עמדה, בקול ברור ובהיר, ולהשמיע את הקול המושתק המתנגד לזוועות הנעשות בימים אלו בעזה ובגדה כלפי בני אדם. בתקופה זו, אל מול כוחות חברתיים עוצמתיים, קשה מאוד לבטא קול זה ובין השאר לשם כך אנו כאן. בטחון פיזי, חירות, חופש מחשבה ודבור קשורים קשר בל ינתק לבריאות הנפשית של בני האדם. ולשם כך הקמנו את הפורום שלנו – להזכיר כיצד ערכים אלו מחוברים לקודים האתיים המקצועיים שלנו, להוות בית ולספק גב ותמיכה ומרחב למחשבה ולפעולה. נשמח גם למעורבות של כולכם!
בימים הראשונים לקיומנו, קיימנו עמידת מחאה בהשתתפות מעל 100 אנשי ונשות מקצועות בריאות הנפש מול בניין ההסתדרות, כסימבול לאיגודים המקצועיים שלנו – אותם איגודים אשר חיברו את הקודים האתיים שלנו, אך שותקים כעת מול מה שאנו רואים כהפרתם. בנוסף, הקמנו פורום והזמנו אנשי מקצוע להצטרף אליו, בתוך ימים ספורים, הצטרפו אליו מעל 600 חברות וחברים, המזדהים עם קריאתנו הברורה להפר את שתיקת אנשי המקצוע והאיגודים אל מול רצח העם. בכל רגע מצטרפות ומצטרפים עוד חברים וחברות אליו, באופן שממחיש עד כמה השדה המקצועי שלנו היה צמא לקול אתי ברור, שמאחר ולא הגיע מהאיגודים המקצועיים, הגיע מלמטה כזעקה. הבנו, שכשם שכאזרחים לא נוכל להמתין להנהגה שלנו ולסמוך עליה, כך גם כאנשי מקצוע אנו צריכים לפעול. עם זאת אנחנו מצפות ומצפים מההנהגה המקצועית שלנו להשמיע קול ברור מתוך חובתה לקודים האתיים שאותם היא יצרה, ומתוך הבנה כי המשך השתיקה וההשתקה הם שיתוף פעולה עם פשעים נגד האנושות.
النشرة الإخبارية 1 – خلق مناخ يتيح الحوار
منتدى “الصمت جريمة” نشأ من حاجة العاملين والعاملات في مجال الصحة النفسية والرفاه لإسماع صوت ضد ما نراه كحرب إبادة. نحن نشهد قتلًا عشوائيًا لأبرياء إلى جانب جرائم ضد الإنسانية ترتكبها إسرائيل في غزة: التجويع، اقتلاع السكان، التحضير للترحيل والنقل القسري، تدمير البنية التحتية الطبية، تدمير البنية التحتية المدنية والتعليمية، قطع الاتصال عن العالم، وغير ذلك. كل هذا، إلى جانب عنف منفلت ضد الفلسطينيين في الضفة الغربية، جزء منه بشكل مباشر على يد قوات الأمن، والجزء الآخر على يد قوى متطرفة تعمل برعاية الحكومة وبدعم قوات الأمن، بهدف تهجير السكان الأصليين وارتكاب “تطهير” عرقي.
إلى جانب واجبنا المدني والإنساني، نحن نعتقد كـعاملين وعاملات في مجال الصحة النفسية والرفاه أنّ المواثيق الأخلاقية الخاصة بنا تُلزمنا بالتحرك وإسماع صوت واضح وحاد ضد ما يُرتكب باسمنا. الوثيقة التي نشرناها تهدف إلى توضيح كيف أنّ هذا الواجب ينبع من أخلاقياتنا المهنية. نحن نؤكد أنّه ليس فقط علينا أن نرفع صوتنا، بل إنّ الصمت نفسه يُعتبر فعلًا بحد ذاته.
في أيامنا الأولى، نظمنا وقفة احتجاجية شارك فيها أكثر من 100 من العاملين والعاملات في مجال الصحة النفسية أمام مبنى الهستدروت، كرمز لنقاباتنا المهنية – تلك النقابات التي صاغت المواثيق الأخلاقية الخاصة بنا، لكنها تلتزم الصمت الآن أمام ما نعتبره انتهاكًا لها. بالإضافة إلى ذلك، أنشأنا المنتدى ودعونا المهنيين للانضمام. وخلال أيام قليلة انضم أكثر من 600 عضو وعضوة ممن يتماهون مع دعوتنا الواضحة لكسر صمت المهنيين والنقابات أمام جريمة الإبادة. ينضم المزيد من الأعضاء في كل لحظة، الأمر الذي يوضح كم كان مجالنا المهني عطشًا لصوت أخلاقي واضح. وحيث أنّ هذا الصوت لم يأت من النقابات المهنية، فقد جاء من القاعدة كصرخة.
لقد أدركنا أنه كما لا يمكننا كمواطنين أن ننتظر قيادتنا ونعتمد عليها، فكذلك كمهنيين علينا أن نتحرك. ومع ذلك، نحن نتوقع من قيادتنا المهنية أن تُسمع صوتًا واضحًا انطلاقًا من التزامها بـالمواثيق الأخلاقية التي صاغتها، ومن الفهم بأن استمرار الصمت والتكميم يعني تعاونًا مع جرائم ضد الإنسانية.
ندرك أنّ دعوتنا تأتي في سياق واقع لا يُحتمل، دامٍ ومؤلم، زاد من الميل إلى خطاب منقسم ومتطرّف في مجتمعنا. نعلم أنّ هناك مهنيين سيصعب عليهم سماع دعوتنا، بل قد يعارضونها. ومع ذلك، نسعى – رغم الصعوبة – إلى توسيع حدود الحوار القائم في المجتمع عمومًا وفيما بيننا كمهنيين، بعد أن ضاق بفعل آليات الإنكار والانفصال. لقد حان الوقت، إلى جانب الألم على العنف الفظيع الذي عانيناه في مجزرة 7/10، أن نضيف إلى دور الضحية أيضًا الوعي في دور المعتدي القاسي الكامن فينا. ولكي نخرج من دور الضحية الحصري والمُقسِّم، يجب أن يُكسر دائرة الصمت.
في هذا السياق نود التطرق إلى المناخ في شبكات التواصل الاجتماعي، في المجموعات المهنية، وفي أماكن عملنا. لقد اختبرنا بأنفسنا، وتلقينا توجهات من عدد غير قليل من المهنيين، حول هجمات قاسية – إسكات، إقصاء، تشهير – ضد أصوات ناقدة للحكومة، أو متطرقة للواقع الصعب في البلاد، أو لما يحدث في غزة، أو المنتقدة لممارسات الجيش، أو غيرها من الأصوات غير المنسجمة مع التيار المركزي في هذه اللحظة. تُفعّل آليات خطاب جماعية قوية حيث يُعتبر رأي الأغلبية “الحقيقة”، بينما آراء الأقلية تُقصى وتُسكت باعتبارها سياسية وغير شرعية. والأسوأ من ذلك، نشهد بذهول خطابًا عنيفًا يتضمن دعوات لدعم الترحيل، القتل العشوائي، نكبة أخرى، وغير ذلك.
نحن ندعو جميع زملائنا، وخاصة مديري/قادة المجتمعات الميدانية والافتراضية – أنتم مُلزمون في هذه الفترة، حيث يفيض العنف، أن تقودوا بشكل إيجابي، وتحافظوا على حدود الحوار، وتحمو الأقليات و”كبش الفداء”، وخاصة الزملاء الفلسطينيين في إسرائيل. ندعو إلى الانتباه للإقصاء والإسكات بأشكالهما، والاعتراض على الأثر المُبرّد الذي يمنع مهنيين من التعبير عن صوت أخلاقي، حتى لو كان هذا الصوت المستضعف الآن. من واجبنا أن نضمن أنّ عناصر الإنسانية تتجلى تجاه جميع البشر، وألا تُصبغ بروح القومية السائدة.
ندعو المهنيين إلى التعبير عن موقف، بصوت واضح وجلي، وإسماع الصوت المُسكت المعارض للفظائع الجارية هذه الأيام في غزة والضفة ضد البشر. في هذه الفترة، أمام قوى اجتماعية جبارة، من الصعب جدًا التعبير عن هذا الصوت – ومن أجل ذلك نحن هنا. نرغب في توفير الدعم لهذا الصوت المستضعف، وكذلك في توفير أساس أخلاقي يمكن الاعتماد عليه. الأمان الجسدي، الحرية، حرية الفكر والتعبير – مرتبطة ارتباطًا لا ينفصم بالصحة النفسية للبشر. ولهذا أنشأنا منتدانا: للتذكير بكيفية اتصال هذه القيم بـالمواثيق الأخلاقية المهنية، ولتكون بيتًا، وتقدم دعمًا، ومساحة للتفكير والفعل.
نرحب أيضًا بمشاركتكم جميعًا