את תפיסת העולם הפוליטית שלי גיבשתי עוד בימי נעוריי , בשולחן שישי ובצורך שלי להתעמת וליצור נפרדות מאבי שהיה נחרץ בדעותיו הימניות.
את האקטיביזם וזהותי כפעילת זכויות אדם גיבשתי בשש השנים האחרונות בתהליך הפיכתי ל elder – התמרת נקודת המבט מהאינדיבידואלי לקולקטיבי.
ומה הוא אותו אקטיביזם פוליטי ?
לדף היומי אין תאריך לידה , אלא תהליך לידה . מאסופת דיווחים על אירועים בגדה בקבוצות הווטסאפ של פעילים נגד הכיבוש, לדיווח סדור בסוף היום , לאתר.
כך ,לפחות 4.5 שנים, דיווח מילולי, מספרי ,חזותי של אירועי היום יום המכאניים בגדה. כל יום.
מאז אוקטובר 2023 גם עזה , לבנון , שטחי 48, ומאז יוני 2025 איראן או מה שאנחנו מכנים החזיתות הנוספות.זאת, מתוך אמונה שהכל קשור בהכל , ודיווח על זירה אחת חוטא לאמת.
דיווח לקוני, חזרתי, מתוך הצורך לתעד – את שהיה ,ולאמר – היה. להזים את תחושת האירוע החריג או הבודד, להציג הדפוסים. ארכיון של ממש .
את פרויקט מעורבים בעל כורחם (המתעמת עם הביטוי הציני מיליטריסטי של בלתי מעורבים) החלתי אי שם בראשית 2024 והוא מתן שם ותמונה לילדים שעורבו בעל כורחם – לא ניתנה להם האפשרות לבחור מעורבותם – ובמחיר מלא – חייהם , בכל האזור – ישראל, גדה, לבנון ו…עזה (הרבה מעזה). המשאלה ברמה האישית היא הדחף לתת להם זהות, רסיסי חיים ברמה הקולקטיבית – ליצור סדקים בחומת הדה הומניזציה הקולקטיבית. לאמר שהיו ואינם .
לימים הפרויקט הפך להפגנה השקטה עם תמונות הילדים בזכות מנהיגות נשית מופלאה ואף הפך לדוקו קצר. כך עבר מהאישי לקבוצתי.
בין פרויקט – זה היה (הדף היומי) להיה ואנחנו (מעורבים בעל כורחם) הפכתי לנושאת עדות ולמספרת הסיפור.
ואיך מספרים את הסיפור לקהל שלא רוצה לשמוע ? האם בצעקות , הטחות והאשמות? האם ברכות עד עמעום מבלי להזכיר את המילים שאין לאמר – טיהור אתני, נכבה, ג‘נוסייד ? מי הקהל שאליו אני פונה ? האם הסיפור המסופר אכן מייצר שינוי ?מי בכלל רוצה לשמוע סיפור המאיר באור פלורוסנטי על החלקים הרצחניים והדכאניים שבתוכו? איך להפוך את הזעקה הקסנדראית שבתוכי לסיפור מניע מבלי ליפול שוב ושוב לתסביך קסנדרה.
איך לספר את הסיפור לכם, כאן ועכשיו , באופן שתהייה לו השפעה מירבית? ומה היא אותה השפעה מירבית?
אין לי תשובה , ניסיתי הכל- זועמת מפויסת, מצמצום להרחבה.
מעדיפה לשהות עם השאלה או כשאלה המופנית אליכם , המאזינים .
אי שם באוגוסט 2025 מתוך הקריאה הנואשת שבתוכי ובסינכרוניזציה מופלאה עם קריאת אחרים הוקם פורום שתיקה היא פשע – קבוצה לאנשי ברה״נ ורווחה המבקשים לנקוש או אולי אף לבעוט בשערי שתיקת האיגודים המקצועיים וקולגות, שתיקה ואף השתקה – תחת הכותרת – נקי מפוליטיקה. נייטלרי.
גם פה פגשתי את אותן דילמות – איך מספרים את הסיפור למי שלא בהכרח מעניין לשמוע, ומי קהל המאזינים.
במפגש זה בוחרת להתעמת עם 3 הנחות שאני מזהה :
האחת – טרור מתנחלים. ההם . שם מעבר להררי החושך. תוך התעלמות מהאנחנו המאפשר את זה, מהעובדה ש״ההם״ הם שלוחה של האנחנו.
השניה – בואו נדבר על הגדה. בוא לא נדבר על עזה, על לבנון ועל שטחי 48. הפרדה הנוחה , קלה יותר לעיכול עבור היחיד ,שמחזקת את כוונת המתכנן – הפרד ומשול.
השלישית – ה 7.10 הוא נקודת האפס למצב הנוכחי. הוא לא.
רוצה להתחיל בוינייטה-
אוקטובר 2021, העיירה ביתא , דרומית לשכם , בפניה ימינה לפני שנכנסים לחווארה וממשיכים למחסום זעתרה. במקום בו תושביו מוחים על השתלטות המאחז אביתר על אדמותיהם בג‘בל סביח.
מידי יום שישי הם עמדו מול כוחות צבא , מתנחלים לא היו שם (המאחז אז היה נטוש ועמד ריק על פסגת ההר) , נפצעו , נהרגו (10 מהם) מבלי שאחזו בנשק חם. מבלי שהיה מגע בינם לבין הכוח הצבאי. מאבק שבמידה רבה שאב השראתו ממאבקה של בילעין.
ימי שישי שלי באותה תקופה היו מוקדשים לביתא .
באותו היום דנן , המוחים סיימו את תפילת יום השישי במתחם גן השעשועים . על הגדר תלויות תמונות השאהידים ואוסף מיכלי גז מדמיע וכדורי גומי במיצג אומנותי שכזה. משם הם יצאו לעבר השביל על ההר שממול לג׳בל סביח – הילדים החלו להתאמן ברוגטקות בין עצי הזית, הקשישים החלו בקריאות התכביר.
על גבל סביח , שממול, ניצבו החיילים , גם בהמשך הדרך על ההר בו עמדנו.
שני הרים, ואדי ביניהם, נוף עוצר נשימה ובו מתנהלת דרמה אכזרית. א סימטרית , סמל לדכאנות הכיבוש.
הצבא החל יורה – אש חיה, כדורי גומי, גז מדמיע , במשקפת ניתן היה לזהות את חיוך החיילים הישובים בצל.
הפלסטינים עם הרוגטקות ניצבו על הואדי , בנחיתות אסטרטגית, ובברור האבנים שלהם לא הגיעו אל החיילים.
לעיני הדרמה התנכית של דוד וגוליית .אלא מי הוא הדוד ומי הגולית.
קריאה :סמירה באה ! תברחו!
סמירה הייתה ההאנשה שנתנו תושבי ביתא לרחפן הנושא 6-9 מיכלי גז מדמיע. מוטס בידי חייל ורודף מפגינים תוך שהוא מקלחת גז מדמיע. אמצעי ללחימה בהפס״ד (הפרות סדר) יקראו לזה בצבא. הפס״ד הוא כינוי למחאה – בגדה אסור למחות או להפגין. זו היא הפרת סדר ודינה מעצר.פציעה.מוות.
התחלתי לברוח, מפגשים קודמים עם גז מדמיע הותירו בי חוויה קשה, אז ברחתי. באותו רגע של תגובה אינסטינקטיבית החייל היה האויב שלי , הזעם והפחד מתדלקים צעדיי, הבתים בביתא מקום מבטחים.
אלא שסמירה הדביקה אותי והמטירה עלי מטענה הרעיל.
אבודה, מבולבלת , נוזלת מכל הפתחים , בדיסאוריינטציה , ענן גז מדמיע מסביבי ובתוכי ,איבדתי האבחנה שבין הפנים לחוץ, בין מציאות לפנטזיה .
צעיר רעול פנים הגיח מתוך העננה הרעילה, הושיט לי יד. במצב בו הייתי נתונה לרגע דימיתי שהוא מלאך מושיע ואולי היה. הוא החל מושך אותי , ספק רץ, ספק נושא אותי עד לצוות הסהר אדום הקרוב.
שם, עדיין רעול פנים, מבקש להישאר אנונימי, הוא בקש מהצוות שיתרגמו לאנגלית: אני חושב שאת אמא, אני אוהב את אמא שלי, אני מכבד אותה, אנחנו מתייחסים לאמהות שלנו יותר טוב מההם. מצביע לכיוון החיילים.
ומי הם ״ההם״ . ומי הם האנחנו?
בכל יום שישי עד אז ומאז , החזרה מביתא הביתה ,דרך המחסומים, אל ארוחת יום שישי , אל הניתוק, אל העוורון, הייתה קשה במיוחד.
החוויה הביתאית הזו ערבלה את הכל – מי אני, מי הם, מי החיילים (הבנים של מכרים?), מי האויב, מי האוהב, מי דוד ומי גולית.
כל זאת מבלי שהיה שם מתנחל אחד
כל זאת ב 2021 – שנתיים לפני ה 7.10
*מאז ראשית 2026 נהרגו 40 פלסטינים בגדה המערבית בהם 10 קטינים .
8 מההרוגים בידי מתנחלים, 32 בידי הצבא.
*מאז ראשית 2026 נפצעו כ 650 פלסטינים לפחות 270 מהם במהלך התקפות מתנחלים בליווי צבא.
32% מהפצועים הם במכות חיילים.
*מאז ראשית 2026 נעקרו 1500 פלסטינים מ 29 קהילות, 96% מהם בשל אלימות מתנחלים מגובה בידי הצבא.
קצב העקירה הגיע לכדי 95% מנתוני כל שנת 2025 (זאת בחודשיים וחצי)
*במהלך שנה אחת נעקרו 36,000 פלסטינים מבתיהם בשל מבצעים צבאים, טיהור מחנות (גנין, טול-כרם ונור שמס), אלימות מתנחלים והריסות בתים.
*במהלך פברואר בלבד תועדו 1965 התקפות מתנחלים או צבא על פלסטינים בגדה.
*9500 פלסטינים כלואים בישראל. כמחציתם עצירים מנהליים או ״לוחמים בלתי חוקיים״ – ללא כתב אישום , ללא אפשרות להליך משפטי הוגן. שנים.
*פלסטינים נשפטים בבתי דין צבאיים בהם אחוז ההרשעות עומד על 96%.
*בשנת 2024 ישראל הרסה 1317 מבנים בגדה בשל היעדר היתרי בנייה (אין בפועל אפשרות להשיגם) 452 מבנים נוספים במבצעים צבאיים. כתוצאה מכך נעקרו 4886 בני אדם מביתם, 621 מהם בכורח אלימות מתנחלים.
*מאז 2020 לא הועמד אף ישראלי לדין על רצח פלסטיני.
מרץ 2026 – חיילת רעולת פנים פוקדת על רועה פלסטיני (שטחי המרעה צומצמו לטובת הרחבת שטחי המרעה של המתנחלים) ללכת, לנטוש העדר וללכת, עכשיו! כשאצבעה מונפת במחוות איום.. למה? הוא שואל ,והיא עונה – כי אמרתי, כי זה לא שלך. עכשיו. ומה עם העדר הוא שואל? לא מעניין אותי. לאחר מכן הרועה מותקף ונעצר, העדר קרוב לודאי נגזל בידי מתנחלים אלא אם היו פעילי נוכחות מגינה במקום.
פעילי נוכחות מגינה עדים למעורבותם של כוחות הבטחון בהתנהלות האלימה והאכזרית של הכיבוש בגדה.
״החיילים לא מצליחים להגיע לכל האירועים״ יאמר הרמטכ״ל. בפועל, במקרה הטוב הם עומדים מנגד , במקרה הנפוץ הם חלק פעיל.
לא פעם נציגי כוחות אלה יטיחו בפעילים : אם לא הייתם פה היה שקט. אתם מתסיסים .
ממליצה לצפות בכתבה של צוות ה CNN שהותקף בתייסיר ב 26.3 בידי כוח צבאי ועל משנת החיילים המוצגת שם. על אף התגובה המזועזעת של רבים , אלה הם דברים שנאמרים לעיתים קרובות, אלא שהפעם המותקף היה צוות אמריקאי, התעוד יצא החוצה , המלך הוא ערום. הדוד סאם לא מרוצה.
לאמר טרור יהודי ולמקד אותו במתנחלים בלבד הוא בבחינת לאמר היד היכתה, מבלי לאמר היכיתי באמצעות היד. זה אופנתי, זה עושה נעים ולמעשה מדובר בגזלייטינג שנועד להשכיח כי המודבר בכבוש צבאי המתעלם מהחוק הבינלאומי במסגרתו עליו לדאוג לרווחת הנכבשים.
לאמר טרור יהודי הוא בבחינת פיצול – ההם זה הרע , אנחנו הטוב. ההם התוקפן, אנחנו הקורבן. הפיצול מאפשר דה הומניזציה, זו מאפשרת אכזריות. ההם – פלסטינים או מתנחלים או בן גביר. מה שמתאים. ומה עם אנחנו ?
בפועל מזה שנים , ותחת מדיניות ניהול הסכסוך שאפיינה את ממשלות ישראל עד לממשלת השינוי, עת הפכה מדינית ניהול הסכסוך למדיניות הסיפוח , מדינת ישראל מנהלת מפעל טיהור אתני , המשך לגירסא הראשונית של הנכבה ולגירסת ההמשך בעזה. מפעל זה תפס תאוצה בשנתיים וחצי האחרונות. בחסות טבח ה 7.10 .
טיהור אתני מהותו גירוש פלסטינים משטחי C אל תוך הערים המרכזיות , המכותרות ברצף התנחלויות. לאחרונה גם משטחי A, B.
לטיהור האתני מספר זרועות – מימון, תקשורת ,שפה, חינוך, משפט, צבא, שב״כ, משטרה ומתנחלים.
מעשה הפיצול מתקיים גם בפיצול וההפרדה בין גדה, לעזה לשטחי מדינת ישראל .
במה שונה ״חרבו דרבו״ של עזה מהטרור היהודי בגדה? במהותו שניהם טיהור אתני אלא שזה בעזה , גולמי בוטה וגלוי וצבוע בצבעי נקמה. נקמה שנתנה לגיטימציה להרג של כ 72.500 בני אדם בהם לפחות 22.000 ילדים, מעל 58.000 יתומים ,ל 2700 משפחות שנמחקו לחלוטין, להרעבה , הרס והשמדה של כל אפשרות לבנות ולשקם.
מחנה ג‘נין שמרוקן מתושביה מאז ינואר 2025 מורכב מצאצאי פליטי הנכבה מאזור חיפה.
משפחת אבו דקה שאיבדה מאות מבניה ובנותיה בעזה, היא אותה משפחת אב דקה מיפו.
ואולי ההפרדה בין עזה לגדה לישראל מאפשרת ארגון, היררכיה, שמטרתה נוחות , רווחה נפשית כלשהיא והפרדה בין מוצדק ללא מוצדק לרובינו. או בסופו של יום הפרד ומשול למובילי הדרך.
מ , פעיל פלסטיני תושב הצפון , בטא בקורת רבה על מדניות ישראל. לפני כחודש הוא נעצר, בהאשמת הסתה, הופשט מבגדיו, ראשו הוכנס לתוך חבית שערו גולח תוך שהשוטרים משפילים אותו מילולית ומכים אותו פיזית. הוא שוחרר לאחר מספר ימים ללא תנאים מלבד השתקה לשבועיים ברשתות.בית המשפט מתח בקורת על אי ההצדקה במעצר.
ילד בן חמש , תושב הגדה , סובל מלוקמיה , לא יכול להתפנות לטיפול מציל חיים כי נולד בעזה . ילד בן חמש , נידון למוות בידי שופט ישראלי . כי נולד בעזה .
מדיניות ישראל לא נולדה ב 7.10, גם לא עם עליית ממשלת הימין לשלטון. היא תוצאה של שנים בהם הסכסוך נוהל. כלומר ישראל נמנעה מלהתמודד עם הסוגיה הפלסטינית. ההחרפה של אכזריות הדיכוי החלה בחדות ב 2021 , בימי ממשלת השינוי , עת בנט החל במה שנקרא מדיניות הסיפוח.החרפה נוספת עת ממשלת הימין הסירה כל מסיכה של הומניות לכאורה ומצהירה בריש גלי על כוונתה לטהר, להרוס, להרוג.
ברצוני לסיים בסיפורים-
האחד – צוואתו של ע‘ית' בן ה 16 והשני- ספור מותו האכזרי של הנער ג‘אדאללה בן ה 14.
שניהם היו ואינם
ע‘ית' האפיק יאמין , בן 16‘ תושב מחנה בלאטה במזרח שכם.
25.5.22 מתחילים מאובטחים בצבא עולים לקבר יוסף שמצוי במחנה. במקום מתפתחים עימותים
ע‘ית' נורה בראשו (לירות כדי להרוג), 75 פלסטינים נוספים נפצעו באותו הלילה. בקבר יוסף חגגו.
לאחר מותו התגלתה צוואתו:
״אל תשימו אותי במקפיא, משום שאינני אוהב קור. כשתחליטו היכן לקבור אותי עשו זאת במקום בו נמצאים ילדים, כדי שלא אהייה בודד. השאירו את חשבונות הרשתות החברתיות שלי פתוחים, ומדי פעם העלו בהם משהו, כדי שלא ישכחו אותי.
הצמיד האהוב עלי נמצא מתחת לכרית . אל תאבדו אותו. אמרו פסקי קוראן לעילוי נשמתי, כששמי מופיע על העמוד הראשון. בואו לבקר אותו מידי מספר ימים. דברו איתי. אני אקשיב. אל תבכו , אני לא אהב להעציב אף אחד. אינני רוצה שמישהו יבכה בגללי״
ג‘אדאללה ג‘יהאד ג׳ומעה ג‘אדאללה , ג‘אד בפי חבריו ומשפחתו , בן 14 תושב מחנה אל פארעה , נורה למוות ב 16.11.25.
היה ואיננו
סרטונים מתעדים כיצד במשך 45 דקות גסס תוך שהוא מבקש עזרה כשחבורת חיילים מקיפה אותו, אדישים, מצלמים, מסתכלים בנייד, הוא זורק הכובע שלו, הם משליכים אותו חזרה אליו. הוא מרים יד, שתיים, הם מתעלמים.
שכנים וקרובי משפחה צופים במתרחש, החיילים יורים על האם שמנסה להגיע אל בנה. בסופו של דבר הוא מת וגופתו נלקחת אל המקררים שע‘ית' כה פחד מהם. ג‘אד הוא אחד מ 55 ילדים שנהרגו ב 2025, אחד מ 77 קטינים שהצבא מחזיק במקפיא. כדי למנוע קבורתם.
היו ואינם.
והנה יצאה לי הקסנדרה .
מעט תקווה – אינני מאמינה במדידת השפעת מעשיי , ההשפעה מזערית. תהליך ההכרה , נטילת האחריות והצדק המעברי יימשך דורות.
אלא ,שבעצם העשייה אני דורשת מעצמי מידי יום להסתכל על כל החלקים שבי , למתוח את קצה גבול הנוחות. ואולי, גם בפאתי נפשי ,להוכיח לעצמי שאני טובה מהם. שמחיתי בזמן שאחרים שתקו. אפשרי.
אלא שבכדי בכדי שיהיה שינוי עלינו להתחיל בעבודה עיקשת של הרחבת גבולות התודעה …